הכרעת דין בתיק ת"פ 2008/08

רקע

1. 1.      נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 334 יחד עם סעיפים 335 (א)(1) ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפה חבלנית בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 380 יחד עם 29 לחוק; החזקת סכין בצוותא חדא, עבירה לפי סעיף 186 יחד עם 29 לחוק.
2. 2.      לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 1.10.07 בשעות הערב הגיעו הנאשמים לקרוואן השמירה ב***  (להלן: "המקום") בו ישן המתלונן, ובאותן נסיבות תקפו ופצעו את המתלונן באמצעות אלות. בהמשך נטלו סכין ודקרוהו בראשו, גרמו לפציעתו והשאירו אותו מדמם במקום (להן: "האירוע"). למתלונן נגרמו נפיחות ושטף דם תת עורי, חתך ופצעי שפשוף.
3. 3.      בהחלטה מיום 20.9.10 אוחדו הדיונים בעניינם של שלושת הנאשמים בת.פ. 2943/08, ת.פ. 1951/08 ו- 2008/08.
4. 4.      הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.
5. פרשת התביעה
6. 5.      מטעם התביעה העיד י.ס. (להלן: "המתלונן"), שהינו בן דודם של הנאשמים. לדבריו, ביום האירוע עבד בשמירה ולן בקרוואן באתר הבנייה. במקום זה הוא משאיר את שער הכניסה ואת דלת הקרוואן פתוחים (עמ' 26, ש' 3). בסביבות חצות הליל הנאשמים נכנסו למקום בו ישן, נאשם 3 אחז אותו משיערו והקים אותו משנתו. בשלב זה ראה את הנאשמים (עמ' 22, ש' 30). הנאשמים היו חמושים במקל ומוט ברזל והחלו להכותו באכזריות. הנאשמים לא חדלו ממעשיהם אף כשנפל לרצפה (עמ' 15, ש' 9). בהמשך גררו אותו אל מחוץ לקרוואן, וכן לקחו סכין ודקרו אותו בראשו. לאחר מכן התעלף ואחיו, אשר הגיע למקום במקרה, לקח אותו לחדר מיון. את הסכין עצמה לא ראה, אולם הרופא בחדר המיון מסר לו כי נדקר באמצעות סכין. לאחר ששוחרר, שב לביתו, נח שעות ספורות וניגש לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה (עמ' 17, ש' 15). את בגדיו החליף בטרם יצא להגיש את התלונה (עמ' 27; 28). עוד העיד כי שני תוקפים נוספים עדיין לא אותרו על-ידי המשטרה. לדבריו, הרקע לתקיפה הוא סכסוך בינו לבין אביהם של הנאשמים. מספר ימים עובר לאירוע אביהם של הנאשמים נכנס לביתו וטען כי המתלונן גר על אדמתו. בהמשך התפתח ויכוח בינו לבין אבי הנאשמים והאחרון איים עליו, כדבריו: "שהוא עוד יראה לי" (עמ' 15, ש' 7-18; עמ' 18, ש' 21)). לדבריו, הויכוח היה סוער (עמ' 19). הויכוח הסתיים בדחיפות (עמ' 35, ש' 18-19). לדבריו, התלונה שהגיש נגדו האב בגין אותו יום הינה כוזבת (עמ' 47, ש' 4), ומאז שהתלונן בגין מעשיהם של ילדיו האב מתנכל לו (עמ' 47, ש' 21). הוא מעולם לא היה מסוכסך עם הנאשמים על רקע אישי (עמ' 18). עוד העיד כי זיהה את הנאשמים כיוון שהינם בני משפחתו וכי הקרוואן היה במקום מואר. כמו-כן העיד כי לאחר מכן, אחיו תקפו את נאשם 2, וריצו מאסר בשל כך (עמ' 17, ש' 1-2). לדבריו, לא היה מעורה כלל במשפטם. לדבריו, נאשם 3 התארח בקרוואן פעמיים קודם לאירוע וכך ידע כיצד למוצאו (עמ' 16, ש' 11). המתלונן חזר מספר פעמים על כך שנאשם 3 הוא זה שהנהיג את הנאשמים באירוע.
7. המתלונן המשיך את עדותו בישיבה נוספת, ולדבריו הוא יודע כי נאשם 2 הותקף לאחר עדותו בישיבה הקודמת, אולם אינו מכיר את התוקפים (עמ' 44). לדבריו, לא היה לו כל קשר לתקיפה זו (עמ' 45).
8. 6.      מטעם התביעה העיד עודד אברהם, אשר גבה את הודעתו של המתלונן. לדבריו, הבחין בסימני חבלה בראשו ובידו של המתלונן. עוד העיד כי המתלונן מסר חמישה שמות של אנשים אשר תקפו אותו, הנאשמים ועוד שניים ממשפחתם ואינו זוכר אם נעשתה פעולה כלשהי על-מנת לאתרם.
9. 7.      עוד העיד  השוטר מספין דסטה, אשר חקר את נאשם 2 וערך את העימות בינו לבין המתלונן. 
10. 8.      בעדותו של נאשם 1 במשטרה (ת/2), הוא הכחיש כל קשר לאירוע. ועוד מסר כי הוא יודע שאחיו, נאשם 3, עצור בגין פרשה זו.
11. 9.      בעדותו של נאשם 2 במשטרה (ת/5) הלה הכחיש כל קשר לתקיפה וטען כי המתלונן העליל עליו כיוון שאחיו נשפטו לאחר שתקפו אותו. עוד מסר כי הוא מורחק ממשפחתו לפי חוקי הבדואים ואינו מעורב בסכסוכיהם (עמ' 2, ש' 14-15).
12. 10.  נאשם 3 מסר בעדותו במשטרה (ת/7) כי האירוע לא היה ולא נברא.
13. פרשת ההגנה
14. 11.  נאשם 1 העיד להגנתו. לדבריו, אינו יודע היכן עובד המתלונן. לדבריו, היחסים ביניהם טובים (עמ' 62, ש' 14). הנאשם הכחיש כל קשר לתקיפה והעיד כי אינו יודע מדוע המתלונן אמר את שאמר. עוד העיד כי הוא ונאשם 2 בקשר, על אף שנאשם 2 מורחק מהמשפחה (עמ' 63, ש' 13). לדבריו, קשריו עם אחיו טובים אך הוא אינו מתערב בבעיותיהם האישיות. כך גם בכל הנוגע לאביו. לדבריו, החבלות שהיו על גופו של המתלונן בעת העימות ביניהם הינן ישנות. עוד העיד כי המניע של המתלונן להגשת התלונה כנגדו וכנגד אחיו הוא תלונה במשטרה שאביו הגיש נגד המתלונן (עמ' 65, ש' 20-21; עמ' 66, ש' 8-9). לדבריו לא קיבל הזמנה להתייצב בתחנת המשטרה ולא ידע כי מחפשים אותו.
15. 12.  נאשם 2 העיד אף הוא להגנתו. הנאשם הכחיש את מעורבותו באירוע וטען כי שהה בביתו שבדרום במועד הרלוונטי. עוד העיד כי המתלונן נקב בשמותיהם של אחיו מלבד אחד שהוא מנהל בית-ספר ומלבד אחים נוספים שהם צעירים לימים. כמו-כן מסר כי הוא אינו קשור למשפחה ולסכסוכים בה. עוד העיד כי אינו יוצא מאזור הדרום ואף ביקש מהמשטרה לבדוק זאת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו. עוד העיד כי בנובמבר 2007, כחודש וחצי לאחר האירוע, הותקף על ידי המתלונן ועוד תשעה אנשים, וכנגד ארבעה התנהל הליך משפטי (עמ' 67). בכל הזמן הזה היה בקשר רציף עם המשטרה. לדבריו, הוא אינו יודע מדוע הותקף. בהמשך העיד כי המתלונן קשר אותו עם הסכסוך שהיה לו עם אביו בנוגע לאדמה (עמ' 69, ש' 3). בינו לבין המתלונן לא קיים סכסוך (עמ' 71, ש' 8). לדבריו, הוא יודע מי תקף את המתלונן, אך אינו נוקב בשמות מחשש לחייו (עמ' 71, ש' 26-27). עוד העיד כי הוא יודע שהמתלונן עובד באזור המרכז, אך לא את המקום המדויק (עמ' 75).
16. 13.  נאשם 3 העיד להגנתו. לדבריו, לא תקף את המתלונן. כמו-כן, אינו יודע היכן המתלונן עובד, למעט העובדה שהוא עובד במרכז הארץ (עמ' 86). לדבריו, לא היה סכסוך בין משפחתו לבין משפחת המתלונן. אביו התייחס למתלונן כאל בן והיה מסייע לו בפתרון בעיות שהיה נתקל בהן (עמ' 83, ש' 8). על סכסוך בין השניים, הנוגע לאדמה, לא ידע. לדבריו, שיער כי נקמה על רקע סכסוך זה הניעה את המתלונן להגיש תלונה דווקא נגדו ונגד שני אחיו הנאשמים. לדבריו, המתלונן העליל עליו עלילת שווא. עוד העיד כי כאשר קיבל זימון מהמשטרה - התייצב בתחנה (עמ' 85, ש' 17).
17. 14.  מטעם ההגנה העיד רפ"ק יגאל עזרא, אשר שימש באותה תקופה כראש מחלקת חקירות ומודיעין (רמח"מ) בתחנת רמלה. לדבריו, הצמיד לתיק זה חוקר והנחה את מהלך הטיפול בתיק. הוא הורה על שרטוט הזירה ועל איסוף ממצאי מז"פ (עמ' 88, ש' 10-12), אולם אינו יודע אם פעולות אלו בוצעו. כך גם לגבי מחקר תקשורת. עוד העיד כי איש מז"פ לא ביקר בזירה. לדבריו, אם אין שרטוט של המקום ואם אחיו של המתלונן לא נחקר, מדובר בהתנהלות בלתי תקינה של חקירה (עמ' 88-89). עוד העיד כי אינו יודע מדוע שאר האחים אשר המתלונן טוען שתקפו אותו לא נחקרו. לדבריו היה קושי בניהול החקירה בשל המרחק הרב בין מקום מגוריהם של הנאשמים לבין מקום האירוע (עמ' 90). בשל הקושי לאתר את הנאשמים הם הוכרזו כדרושים לחקירה רק לאחר שמונה חודשים (עמ' 91, ש' 4-5).
18. 15.  עוד העיד  רס"ב נחמיה ששון. לדבריו הוא מכיר את נאשם 2 כמנהל תחנת דלק כ- 15 שנים. לדבריו, נאשם 2 מנודה מהמשפחה, "משאמס". לדבריו: "המשמעות של מנודה, יש כתב שהאבא ועוד מספר אנשים מהשבט הוציאו אותו מהמשפחה, ואין הגנה של השבט עליו, אפשר לפגוע בו ולעשות מה שרוצים" (עמ' 93, ש' 6-7). לדבריו, נאשם 2 מנודה כשלוש שנים, להערכתו עוד בטרם האירוע (עמ' 93, ש' 13). עוד העיד כי הנידוי אינו מחייב ניתוק קשר עם המשפחה, אך שולל הגנה על-ידיה. העד מסר כי נאשם 2 נודה על-ידי אביו.
19. דיון